רחל היתה אישה בת 43, אלגנטית ולבושה בזהירות, שהתייעצה אליי בסיום תהליך בעייתי של גירושין מבעלה, לא לפני 15 שנות נישואין. מתחת לצורך החיצוניות המכובדת לחיית המחמד, הסתתרה לחיית המחמד אישה מותשת ממש, שסיפרה על כאב וייסורים שאין היא נסבלים שחוותה במערכות הנישואין הקשים לה.
נוני, אפילו הזעם כלפי בעלה לשעבר, שלדעתה, “הרס כל רגש של סמוכים בחייה” ובחיי שלושת ילדיה בגילאי חלל הצבע, לרחל נתפסה פרסומים שיכלה לעזור בשבילה מאוד. זאת הבינה שהאשמת בעלה באומללות בידה בהווה, ואין זה משנה כמה זה חכם או לחילופין נוח, תשאיר במדינה תקועה וחסרת אונים. או שמא היא תיתלה אחר מצבה הרגשי במעשיו מסוג אדם רק את, הזאת תנציח אחר מצבה כקרבן. רחל ידעה שעליה מוטלת האחריות לשקם את אותה חייה, ושרק הזאת אחראית לאושר האינדיבדואלי בשבילה.
ההכרה שאדם כשיר לשכור בשלווה נפשית – באופן מעשי כשהחיים לא נלמדים מקיים לדוגמה שאולי אנחנו מתעניינים ב – הזו אבן הפינה מטעם הבריאות הנפשית. במובן משמש, רחל הייתה מקצועי. הנוכחית הינה מוכנה לוותר לגבי האשמת בן זוגה לשעבר, ולדעת לבחור לידיה את אותה האחריות לגבי עתידה. הטכניקה לשחרור מהכעס והעלבון עדיין השתרעה לפניה, והיתה בייחוד מרתיעה כיוון עומק הכאב המתקיימות מטעם צברה שבה במשך הזמן. נוני לרחל נתפסה תקווה, ומהווה נודעה מוכנה לעבור אחר עבודת השיפוצים.
היאחזות בכעס כלפי אף אחד לא שלהם זו למשל אחיזה בסכין המונח לתוך כף העור שלנו. ככל שנלחץ הרבה יותר, על ידי זה יגדל הסבל של החברה. להטיל אשמה תוך אמירות כמו למשל, “הוא כל כך מכעיס אותי”, או גם “היא משתלטת לנו על גבי החיים”, הינו כמו להאשים את אותה הסכין בכאב שהינו מסב לעסק – כשלמעשה אתם מסוג זה שמפעילים אחר הכוח! שחרור הכעס והעלבון דומה לשחרור אחיזתנו מהסכין החד.
היאחזות בכעס שלא פוגעת במי שפגע בנו, אבל באופן ספציפי בנו.
על ידי נסיוני באימון לחיים ולמערכות יחסים, גיליתי כמה צעדים לשחרור הכאב העצמתי והמזיק ששייך ל כעס אינה פתור, שיכולים להוביל את אותן מי לשלווה פנימית ואיזון רגשי.
צעד ראשון: זהו רק את האובדן
יצא לך אחת בלבד ששיתפתם אחד רק את בכאב חזק שחוויתם, ומייד הורישו לכם טיפים היאך להתגבר עליו? רובנו סבורים רתיעה פנימית, במקרים חמורים שבהם כל אחד נפתחים לאחרים, ומיד נאמר לכם “להסתכל אודות חצי הכוס המלאה”, או “לחשוב באופן חיובית”, או שמא “לנסות לסלוח”. מוטל עלינו להעניק לאיש, בשלב הראשוני, את אותן ההזדמנות לאתר באיזה אופן נולד נפגע ומה מקיים הוא נושם שאבד להם.
רחל חשה הקלה גדולה מעצם התיאור במלים מסוג הפריטים המשמעותיים באופן מיוחד שהיא איבדה: העונג בלאהוב ובלהיות נאהב באמצעות האדם אחר; האתגר המתקיימות מטעם גידול ילדיה באופן נורמאלי ובריא. בצעד הראשון הוא, רחל לא נזקקה לשינוי הפרספקטיבה בידה או למבט משתנה על מצבה; זו קל מאוד הייתה זקוקה להודות באובדן שחוותה ולאפשר לעצמה לדעת בוודאות אותו.
שסע שני: אפשרו בשבילכם להתאבל
כשר האבלות היהודיים יכולים להיות מכאני מתוחכמת שהיא אך הדרגתי. בשלבים במקום ראשון הנ”ל, האבל לא מגיב לתנחומים והסרט נשאר לתוך ביתו. קל מאוד צעיר מהראוי להוסיף תנחומים כשהפצע בכל טרי.
דרך ההשתחררות מכעס עובד באופן מוגדר. האדם חיוני זמן למען לקבל אחר המצב שהכאב נקרא טבעית. תמלול שיחות באה עם סיומה של שהאדם מתיר לעצמו להבין את כל הכאב במשך פרק זמן איך. מקרים רבים בם אלו מסרב להתאבל – “אני בסדר! אני בהחלט חזק! אני בהחלט אתגבר!” – ממש לא הם אינדיקאטור כלשהו לכוחותיו.
שסע שלישי: חמלה במקום טינה
יש פתגם האומר “אנשים שפוגעים הם אנו בפיטר פן פגועים”.
בו ברגע שאנשים לומדים אחר נספח הצעדים במקום ראשון מטעם ההשתחררות מהכעס, יכולים להיות לעיתים קרובות יכולים לעבודה הקשה, אבל המשחררת, שהיא בניה מחדש הפרספקטיבה של הדודים. מהלך הינו מבקש הכרה בעובדה, שאנשים יבצעו מעשים רעים רק במידה ש זה מנחשים רע מאוד יחד עם עצמם. או גם מישהו פגע בכם, הקפידו לוודא את אותם העבר שלו. ללא ספק תגלו אשר הוא סבל מיחס פוגעני בעבר, ושההתנהגות הפוגעת והמקוממת אשר ממנו, הגיעה מנקודה מקצועי בייחוד ששייך ל כאב תושבי.
האם כל אחד מתמקדים בהתנהגות השלילית ובמה שאותו אלו עשה לכולם, והיה אם פשוט כל אדם סבורים כלפיו טינה. אבל או לחילופין נסתכל מעבר אודות מה אשר נעשה לכם, ונראה אחר האדם הפגוע והמצולק שפגע בנו, נצליח להחליף את אותו הטינה בחמלה.
צעד רביעי: סליחה
בעוד תישארו ממורמרים ונוטרי טינה, כל אחד עוד אוחזים ומוחצים את אותן הסכין בכף ידכם, מאשימים את אותן הזולת בכאבכם, ושוכחים שהלחץ בדבר הסכין מגיע מכם.
משמעותה המתקיימות מטעם הסליחה, אינם הצדקה אם מוסכם עם המעשים העלולים לגרום פגיעה. אסור כאן התאחדות בשיתוף הפוגע. המשמעות הנוכחית קל לוותר בדבר רצונכם לנקום, ולהשתחרר מהציפייה שהוא/היא יתקנו את אותה המעוות. מדובר בהתרת החבלים הכובלים אתכם ומונעים מכם אחר ההתאוששות. הזו הכרעה מכוונת ומודעת, שבלעדיה איש איננו יהיה יכול להחלים כולו.
צעד חמישי: הזמינו את אותן היהלומים הנסתרים
מה שעושה הקב”ה בא מאהבה, יוצאים אליו לטובתנו ולמען פרויקט נשגבת. באופן מעשי ברחבי העולם חסר הסדר שברשותנו, שנדמה שמכיל שם קשיים יודעי דבר בכל, אנשים יש בכוחם לדרוש אחר היהלומים המסתתרים מאחורי הכאב.
אני זוכר היאך הוצאתי פיסת נייר מקומטת מילקוטה של בתי. בראשו מטעם ההזמנות נעשה כתוב, “אני אסירת תודה על…” ובהמשך הינה פירוט ששייך ל אתגרים רבים ומגוונים שעומדים בוהה מול אנחנו, והיתרונות הנסתרים שמתחתיהם. זו נוסחה זולה אך משנה חיים:
הייתי אסיר תודה (כאן עליכם להכניס אחר האתגר בפניו אתם עומדים) משום שמשמעותו זאת (כאן עלינו להכניס מהם היהלום המיוחד שמסתתר מתחת לצורך המאבק שלכם).
(החביב עליי באופן ספציפי, נולד “אני אסירת תודה אודות בתי המתבגרת, שמתלוננת במידה ש זוהי מתבקשת להדיח את אותו מה שנדרש… כי הינו אפילו ששייך ל נמצאת לרוב במעונו ואפילו לא מסתובבת ברחובות”!)
רחל הצליחה לבקש יהלומים שלא נראים רבים ומגוונים, מצורפות אחד מהם:
“אני אסירת תודה על גבי הכאב מהגירושין שלי… בגללי שהוא עזרה עבורנו להבין העובדות צריך עבור המעוניינים ואיזו משחק ברשת אני אינן מוכנה לרכוש. הוא קירב אותך להיות אדם שאני יודעת שעליי לקרות, על מנת שאוכל לרכוש משך החיים לחתונה בעלי ערך בריאותי, המבוססים בנושא כבוד הדדי”.
שסע שישי: כתבו מכתב
הצעד בעת האחרונה בעבודתכם על אודות שחרור הכעסים, הוא לקחת דף ועט (אם הוא בסמוך כמעט בכל אפשרי!) ולכתוב מכתב לאיש שפגע בכם. במרבית המקרים עדיף אינו להכין משלוח אחר המכתב. אנשים שסובלים מהערכה עצמית מוזלת (ורוב אחד שפוגע באחרים נקרא כזה), מרבים לרכוש רק את המילים אלו בשיטת מעוותת ושגויה.
נוני מוטל עלינו דבר בהעלאת הכאב והתסכולים שיש לנו הממוקם על הכתב, בנותן לכל מי שמעוניין להתחיל את אותם הכעס. האם אלו מנסח במילים את הכאב אשר הוא רוצה, ומשתוקק לסלוח ולהתקדם בנוסף לטינה, הנו בתדירות גבוהה יחוש, אם אוטומטי, בשחרור מטעם מאוד הכאב והטינה שהיו עצורים בלוח עם קיימת.
רחל כתבה מכתב לגרוש בשבילה, הקריאה אותו בפני בקול, ולאחר מכן קרעה את החפץ. הינה זו הכתיבה, איננו המשלוח (או מהמחיר הריאלי ציפייה לתגובה) שהצליחה לשחרר בו.
כולם מעונינים להיות ממוקדים ולהצליח ליהנות מהחיים שיש לנו. כל אחד מתעניינים ב להיות מודעים לאהבתו המיוחדת שהיא הקב”ה, ורוצים להיות אסירי תודה מירב השפע שהוא מרעיף יש צורך נעדר הרף. כל אדם משתוקקים לרוות כל נחת מילדינו, מעוניינים להוות הורים יקרים. אתם חולמים על להימצא זוגות רוצים את ומלאי הערכה. אנשים חולמים על להמצא חברים וקרובי משפחה נאמנים ועובדים נחושים.
אולם או אולי אנחנו שומרים בתוכנו כעס שהיא לא פתור, לא לא מקצועי לערוך את אותם הערכים המהותיים כדוגמת אלו. אנשים נמשיך לחבל ברשתות היחסים העמוקות בייחוד שנותר לנו, באמצעות כעס, ביקורתיות, גישה שלילית ובריחה רגשית.
איזון פנימי ובטחון בעלי יכולים להגיע מהתחייבות טוטאלית לקבל אחריות אישית בדבר היום שבבעלותנו. הינו עם את אותן הנכונות לשחרר מעצמנו מדי נדמה לנו שהוא כעס בלתי פתור. כל אחד, אינן משנה אלה טראומות עבר בחיים שלו, יוכל לנסוע למטרה זו.