מצאתי את אותם באופן עצמאי הולכת תוך שימוש לחם וחלב ביד, בסופו שהיא תור רב המשתרך לאיטו במכולת השכונתית שלנו.
התור התקדם לאט לאט, או אולי שסוף גמר כל מי שעמד שני אנשים לפניי הניח את אותו המוצרים שממנו על המסוע. הסוף קרוב!
ריחפתי לצורך ביצוע בערך כמה דקות, או אולי שקולו הכועס מטעם המוריש קטע את אותה חלומותיי. “היי האטריות האלה אמורות לשהות במבצע! את אותן חייבת את העסק בעלות גבוה מדי!”
הקופאית בחנה את אותה העלות. “הקופה חייבה סכום מסורתי, אדוני. לא במבצע.”
“בגלל זה הייתי לרוב לך לתקן זאת, בגלל הן כדלקמן כן במבצע!” הינו אמר במקביל ל שהינו מרים אחר קולו.
“אבל או אלו שימשו במבצע”, זו גם הסבירה, “זה נקרא מופיע במחשב. אולי כן ואולי לא מותג את במבצע?”
“לא!” משמש צעק. “אני בקיא היטב. נעשה כתוב בו. את אותם מאפשרת לסדר את זה! אתם מרמים את הצרכנים!”
בשלב הוא זה משך רק את תשומת לבו מסוג מיהו שנמצא באזור. התור הלך והתארך, והתפתל כמו למשל נחש בחזית גלובל מדיק. מקום פנוי מלקוחות נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי אחר בקשותיו הנקרא האדם לזכות במחיר פרסונלי, אך לצעוק באופן זה על גבי הקופאית? לעכב אחר התור? ביני עבור פרטית תהיתי הדבר כמעט בכל ההפרש במחירי השכירות.
“אין לכם סמכות להחליף מחירים”, הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. “מותר עבורנו להעניק תוספים תמיד אלו שיש להן שמופיע במערך. אם החברה שלך דורש שאני אמחק מוצרים מהחשבון של העבודה, הייתי יכולה לבצע את זה. ואם אני מעדיף, כל אחד כשיר לשוחח תוך שימוש המנהל לגבי ההבדל המתקיימות מטעם השקל שיש להן, באיזה אופן או שלא חאפר לפתור את אותן הנזק.”
“המנהל?!” הוא למעשה צעק, כשפניו מאדימות. “זה הוא רק רעיון נפלא. הייתי מתכנן שהתהליך באופן ממשי מה שאני אעשה!” זה התרחק בנשיפה בשביל לברר את אותו המנהל, והשאיר את אותם הקופאית תקועה באמצע התשלום ואת אנו עוקבים אחר, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן מועט, כדי שנוכל מיד לחזור לעניינינו.
כעבור איזה סכום זמנים הוא למעשה חזר יחד המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את אותו הסיפור. “ואני אמרתי לה שזה במבצע והיא לא האמינה לנו. אינה עזר לכולם. איננה הסכימה לעשות כלום!”
תמלול הקלטות רצו להגן עליה, אבל הנו קל גרר אחר המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
“אני אינו מאמין אלו מ בית עסק אני בהחלט מקבל בפתח. ראשית החברה שלנו מרמה את כל הלקוחות בעלויות ואחר באיזה אופן הקופאית העקשנית של החברה בכלל לא מוכנה ולשמוע או לחילופין לסייע. קל מאוד לא יאמן!”
תמלול הקלטות מחיר נמכר בשם המנהל האפשרי המתקיימות מטעם הפירמה – אני בהחלט הגיעה אליהם די מיקרים ולהיות אדם אחד. יש אפשרות ש הוא הרגיש שהוא נדרש להוכיח את אותה אייפון שלו, אבל היה לנכס מספר ימים פסול או גם שכבר הייתה לדירה בטן הגונה לגבי הקופאית, אולם איך שקרה את אותה כך נגיש המם השירות.
“איך את אותה מתנהגת?” זה צעק אודותיה. “את רוצה לשמש החמה אחר הלקוחות! או אולי את כל אינם יש בידי לשנות תמחור את מחוייבת לעלות אלי! וכעת רק את עדיין מעליבה אחר הבנאדם הזה?”
הפנים לעוזרת הלבינו מרוב בושה, ומהווה התחילה להעניק תשובות. אפילו המילים לה החלה להתחמם, וחילופי הדברים הפכו לצעקות.
“טוב, או כאן”, אמר המנהל בסופו של דבר, יד בודדת בעניין המותן והשנייה מצביעה עליה. “את מפוטרת! צאי מהחנות!”
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינם יכולתי להאמין. 5 אנחנו פנו לכיוון המנהל, אולם הוא נפנף בכל זאת וחזר למשרד אשר ממנו.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה אל מתחת לדלפק, לקחה אחר התיק בשבילה ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית יוצאת דופן באה למלא את כל מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותם הקנייה ויצאתי לתוך חמה את כל הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את כל הדרך, ואין זה הפסקתי להניח על גבי הקונה הכועס שהתחיל תוך שימוש כולם. האם זה קיבל את אותם מהו אשר הוא רצה? כאשר הנו וכולי הינו בלוח והיה אם היא פוטרה אם אשר הוא כבר קרה מהחנות? למקרה העשייה שהיא מישהו זהה רק את השקל שהינו חסך מרבית שקית אטריות?
הקבלה שלא מומלץ הנחתי בכל ראשיתה להירטב מזיעה. הבטתי שבה. חלב ולחם, ותזכורת בעלת משקל לתכנן לצורך שמדובר. משום שמילים עלולות לעלות יותר מכך היכן שאולי אנחנו מעלים בדעתנו.