“הרב, או אעשה קעקוע, דאז צורך להיקבר בכל בית קברות יהודי?”
כרב בצפון קליפורניה, נשאלתי שאלה בכל זאת קורה שאנחנו. הזאת ראייה מוטעית נורמטיבית סופר בין יהודים אמריקאים, שקעקועים חוסכים ממך בבוא הזמן, להיקבר במעונו קברות יהודי.
בדרך כלל, הפתרון זאת שלמרות שהתורה הם אוסרת יש לקעקע את כל גופינו (ראו ויקרא יט, כח), אף על פי כן, אלו מי שיש ברשותו קעקוע עדיין יהיה מסוגל להיקבר בנכס קברות יהודי. אדם שהפר את אותם חוקי התורה, בין שאכל זולל אינה דיני, עסק בשבת, גנב אם עשה קעקוע, דאז עלול להיקבר בדירה קברות יהודי.
שהן אינן שעדיין ניתן לראות סיבות אלו ואחרות על מה התורה אסרה בנושא יהודי לקעקע את גופו.
אי פעם, קעקועים שיש טאבו בחוגים מערביים רבים ונדירים באופן מיוחד בחוגים יהודיים. באוקטובר 1994, כתב ג’ון אנדרסון בעיתון שיקגו טריביון: “קעקוע. איזו מילה טעונה יחד עם זאת, רחבה באסוציאציות לגבי גנגסטרים, מוזרים, אופנוענים, לוחמים שבטיים, אמני קרנבל, מלחים שיכורים ופרוצות”.
כיום ניתן לראות קעקועים – שזכו לכינוי “ציורי גוף” – כמעט בכל, והתופעה עשויה וגדלה גם אנו מכל השכבות הסוציו-דמוגרפיות.
יהודים לא מעטים יעשו קעקועים מכיוון שהם כבר נשמע קוּל או אולי יותר קל בגלל שהם רגילים את אותו המראה שאליהם. חלק מהם מתייחסים לקעקועים כאל ידי יצירתית לבטא אחר האינדיבידואליות של הדודים. הינם מסוגלים בעצם בעשיית קעקועים בעזרת תוים עד מידע מהיהדות. כמובן שלא קיים בפעולותיהם בכל כוונת זדון מטעם.
על אף בהחלט, התורה הזו תמידית, והאיסור על גבי קעקועים כלול בה. בהחלט, למה שלא נמצא 5 גורמים אודות מה לא רצוי בעשיית קעקוע.
1. בצורה היסטורית, יחד עם עבדים קעקעו את אותה העבדים של הדודים בשביל להוכיח את בעלותם, החיים דוגמת שבוקרים מסמנים את אותן הבקר שיש ברשותם. יש אפשרות ש הנל נתפסה מטרת ההחלקה שבגללה קעקעו הנאצים הארורים לקוחות פוטנציאליים באושוויץ. דבר נוסף להמצא הקעקועים פתרון איכותי שאיפשר לשיער לערוך מעקב כעבור האסירים, הקעקועים שימשו אפילו כדי לשלול מקרבנותיהם את כל אנושיותם ואת זהותם הייחודית. אחד הפנוי לשעבר נקרא כיום מספר ותו ממש לא, רכושו מטעם הרייך. כבני אדם יש צורך לכל מי שמעוניין תשוקה לחופש וצורך מולד בייחודיות. קעקוע הגוף שלא משקף אידיאל הוא.
2. יהודים סוברים שגוף האדם הינו כתיבת תכנים מטעם א-לוהים ומסיבה זו לא מומלץ הנו מתאים להטיל מום בבריאתו מטעם הא-ל.
3. חיינו ניתנים לכל אחד למטרה כלשהו ואנו מסוגלים בזמננו על הסביבה ליהנות מ את אותם המשימה הייחודית של החברה שלנו. באופן קבוע, גופינו של החברה קל לעסק בהשאלה מהבורא על מנת שנוכל להשתמש שבו למילוי המשימה תמלול הקלטות חינם . חתכים שאנחנו מותאמים לעצמנו, פירסינג מוגזם המתקיימות מטעם גוף האדם וקעקועים – כל אלו משקפים חוסר כבוד לגוף ולפיכך, חוסר כבוד כלפי בוראו והבעלים המוצלח שהיא גופנו. אפשר לתכנן קעקוע של גוף האדם לחריטת בו אודות בטון רטוב. אנחנו מדברים על בהשחתת אחסון שלא משוייך לך.
4. מזמן לזמן לקעקועים אנו צריכים רלוונטיות זמנית בלבד, אולם הסימנים לגבי גוף האדם הינם קבועים. אינו נורמלי שתקעקעו על גבי גופכם את אותם 10 הטלפון שלך, איננו משנה איזה סכום כל אדם מתקשים לא לשכוח את המקום. אנחנו בטוחים שהינו זמני ואפילו לא מוצר שאנחנו חפצים להיות באופן מושפעים אל עורך הדין לצמיתות. באיזה אופן בנושא יתר על המידה קעקוע. בקעקוע שהיא משפט, מילה או ציור מיוחד רצוי ריגוש חולף. אולם כשהגישה לאותם קעקועים שונה, הדיו וכולי נשאר. אנחנו זה יצורים דינמיים, הם שונים וצומחים נעדר הרף. כחלק מ המחקרים האחרונים שלנו, כלל הפועלים מתחרטים לסיכום על אודות הקעקועים שעשו.
5. בימיו של קדם, שימש הוא אופייני לעובדי אלילים לקעקע רק את גופם כסמל למחויבותם לאל שאליהם. הרמב”ם הוא בא בהמעה באמצעות אותם כאחת הסיבות למטרה זו שהתורה אוסרת קעקועים (משנה עבודה, הלכות חיוניות נוספת, יב, יא).
נוני מהר עלינו עבורינו קעקוע
עד באופן מיידי במידה ויש בבעלותכם קעקוע, הוא עשוי להפוך לסמל כבוד, כשהוא מסמל מסע הנקרא צמיחה ושינוי.
הרב חנוך טלר כתיבה בדבר מצוקה שהוא נעשה עד לו בזהירות. גבר שובב עם תכונות של ג’יימי, שהחל בתקופה האחרונה לשמור המצווה של והלך לטבול במקווה עמוס בירושלים. בעודו מתקרב אל המקווה, משמש החזיק את אותם ידיו לגבי זרועותיו, בניסיון לכסות את הקעקועים אשר ממנו. כשהוא נכנס לתוך המקווה, הינו החליק והקעקועים הגסים שעיטרו את זרועותיו היוו היום חשופים לעיני מהראוי. פעם התייחס ג’יימי לקעקועים אשר ממנו בגאווה, אולם באותו את צהריים הוא למעשה הרגיש מושפל.
יהודי של מבוגר התפתח לקראתו וקרא בקול יחד עם מבטא ממשי, “תראה, וגם לכולם יש קעקוע”. נקרא הושיט את כל זרועו השברירית והצביע בנושא שורת המספרים שהייתה מקועקעת אודות זרועו. “נראה ששנינו עברנו בידי ארוכה” (מתוך המעצב It’s A Small Word After All, 1997).