עבור שנסעתי להודו, בטיול הקדם-אוניברסיטה שלי ב-1968, הזהירו השירות חבריי ממש לא להפנות תשומת לב כמו למשל אימפריאליסטית ולכפות רק את ציבור פעילות על ההודים. “אל תדאגו”, התבדחתי, “אני שלא אקנה לילידים נעליים.”
מספר ימים מעתה והלאה, מצאתי אחר פרטית מייצר מציאות אותם. מונג’דו בת ה-12 הינה בת למשפחת משרתים באכסניית הנשים הבינלאומית במדינה התגוררתי. שאר הנשים והנערות במשפחתה שיש יפות ונעימות למראה, אולם מונג’דו נראתה עגומת נפש ועלובה. זו גם דיברה אך מפעם לפעם חוץ ומעולם אינה חייכה.
כמו מדי שאר בני משפחתה, וגם היא הלכה יחפה. נבדל כמעט לכל שאר בני משפחתה, היוו לחיית המחמד חריצים עמוקים בכפות הרגליים. ימים אף אחד לא זוהי מגיעה לחדרי צולעת. כששאלתי בו מהו קרה, היא הצביעה ברוגע על גבי חתך מקיף בכף רגלה השמאלית.
החשתי שבה לרופא במרפאה סמוכה. הינו הכריז שכף הרגל לה מזוהמת. משמש רשם לעוזרת משחה אנטיספטית – וזוג נעליים. “אם איננה תנעל נעליים שיגנו לגבי כפות הרגליים שלה,” הזהיר, “הזיהום אליכם אינה יירפא. זו גם תראה נכה.”
“את דורש נעליים?” שאלתי בהינדית מוזלת.
חשמל ניצת בעיניה מסוג מונג’דו והיא חייכה חיוך רחב.
עצרתי ריקשה ולקחתי את אותן מונג’דו לחנות הנעליים “באטה” שבמרכז העיר.
זאת בחרה בהתרגשות צמד נעלי בובה משוחות בלכה, מחירן כפול מהצפוי. בזכרי את אותם העובדות שאמי תמיד אמרה: “אין טעם לעשות רעיון שאת אינה אוהבת, בגלל ש אינו תלבשי את זה” – דליתי את אותם מחירן שהיא נעלי הבובה ע”י תקציב הסטודנטית הזעום שלי, והושטתי את אותן קופסת הנעליים למונג’דו.”תרחצי אחר הרגליים כשאת מגיעה לביתנו, ותנעלי את אותם הנעליים”, הוריתי בשבילה. “אני שלא דורש לבחון ההצעה בלעדיהן בהרבה יותר.”
למחרת היא הופיעה בחדרי יחפה. כעסתי בייחוד. מהו נתפסה צריכה לשכוח? “למה את אותה ממש לא נועלת את כל הנעליים החדשות?”
זאת הרימה את אותן העקב והראתה לכולם יבלת רצינית. אינם הרים בדעתי שילדה שלא קיימים בידה נעליים, אין לחיית המחמד כמו כן גרביים. הפסקתי את אותה דבר שעשיתי באותו רגע, מצאתי ריקשה ולקחתי מחדש רק את מונג’דו למרכז ברצלונה. קניתי בשבילה נוסף גברים ונשים שהיא גרביים לבנים. כעת היו “כל המערכות תקינות”.
שלא ראיתי את אותו מונג’דו לצורך ביצוע כמה זמן קבוע. ואז, כשחזרתי לביתנו יום שלם אלו, ראיתי בו מרחוק. זו גם נתפסה יחפה.
התקוממתי. השקעתי זמן, הוצאה כספית ואנרגיה בניסיון לאפשר לה, והינה המרתה רק את הנחיות המומחה ושאינם נטפח את אותן נעליה. איזו כפיות טובה! איזו פשוטות דעת!
הלכתי באופן ישיר למגורי המשרתים ופניתי לאמה הנקרא מונג’דו. הזו הסתכלה בי בעצבות ואמרה: “את לא מבינה? זה זוג הנעליים העיקרי אשר למונג’דו אירוע. היא שומרת את החסימות להזדמנויות מיוחדות.”
לקראת שנאשים
שני עשורים מעתה ואילך למדתי בדבר פעם אחת המצוות המסקרנות באופן מיוחד בתורה, המורה לכל המעוניינים לשפוט אנו לחסד, או כלשון המקורות: “לדון לכף זכות”. התורה דורשת אותנו: “בצדק תשפוט” (ויקרא, יט, טו). פרשני המקרא מפרשים את זה “שראוי לכל אדם לדון אחר חברו לכף דרך, ואפילו לא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב” (ספר החינוך רל”ה).
שלושת מאות שנה אחת לקראת הופעת הפסיכולוגיה הקוגנטיבית, הכירה התורה בדרך זו שגישותינו (ובעקבותיהן מילותינו ופעולותינו) מושפעות אך ורק מדבריהם או שמא ממעשיהם ששייך ל הזולת, כי אם מאוד, מפרשנותנו לדבריהם ומעשיהם של הזולת. בעקבות זאת, התורה דורשת ציבור הצרכנים, בסקטור להאשים – לפרש את יעיל הזולת לחיוב, ככל שהדבר קל.
המצווה שומטת את כל הקרקע מתחת לרגלי הגישה המאשימה והביקורתית שמאפיינת את אותו יחסינו הבינאישיים. בפועל הינו מקבל אופי כך:
במקום להאשים רק את חברכם בדרך זו ממש לא התקשר אלי שוב על אף שהבטיח לרכוש זאת, יתאפשר לכם לחשוב: “אולי הינו ניסה להשיב עבור המעוניינים צלצול, אולם הקו הינו תפוס”, עד “אולי הוא זכה יצירת קשר חשובה ממש בזמן שעמד לטלפון רק את המספר שלי.”
בסקטור להתלונן שבן/בת זוגכם איחר/ה (שוב!) רצוי לחשוב: “אין לנו בעייה ששייך ל עמידה בתאריכים למשל עם או שלה, אך איזה סכום מהרגליי הרעים שיניתי בעצמי?”
בתחום לקבול על הטכנאי אינם הופיע בשעה היעודה (ושבגללו נאלצתם לשבת בבית כל את אותם הצהריים) תוכלו לחשוב: “ללקוח הקודם מתוכם הינה ללא כל ספק מקרה למעלה לא קל מהצפוי”, או “כשהוא עמד לפנות אלינו ולהודיע אשר הוא בגלל, אנו לא מצא את המספר שלי אם שהסוללה במכשיר מהם עמדה להגמר.”
כשאתם דנים נלווים לכף זכות, אנו מטפחים גישה חיובית ואוהדת. כשאנו אינה מעוניינים רעות לגבי אחרים, כל אחד אינן יודעים עליהן רעות, ואנחנו שלא מתנהגים בכעס ובנקמנות. כל אדם אינה מסיקים מסקנות נמהרות. אנו אינו שופטים אנו בפיטר פן שאולי מצויים במקרים מורכבים איננו בידיעתנו.
אין המשמעות של איך הימנעות מהתנהגות זהירה ומפעולות מניעה. כשאתם דנים את אותן הזולת לכף זכאות, הינו אינם לרוב שאתם צריכים אפשרות להשאיר רק את טבעת היהלום היקרה שלכם על השולחן בכל משרד, כשאתם הולכים לשירותים. משמש אומר, שאם אתם אינם בוחרים אחר הטבעת בתחום אותה כל אדם ביטחון שהשארתם בתוכה – יש צורך להבטיח מהמדה מגירה וכל כיס לצורך שאתה נוסעים אליו לחשוד בחבריכם לפעילות. מדי פעם קרובות בני האדם יודעים ביותר בעניין שלהם – וטועים!
יש להמנע מ הסבר מהם, שבמקרה שבתכם הגיעה מבית או עסק מעצב השיער לביתנו בדמעות בגללי שהמורה צעקה על הצוואה והעליבה בה, יש צורך להימנע מנקיטת צעדים ומטיפול במידה. מובן מהו היא שלפני שתתקשרו למנהל בכעס ותדרשו את אותם פיטורי המורה, תחשבו שאולי אינן שמעתם את הסיפור, ושאפילו או גם המורה שגתה במעשיה, ישנם נסיבות מקלות שגרמו למורה רוגע למרבית, לצאת מכליה.
יש עלינו מספר דרכים לדון לכף דרך
כל מי הספרים שכתב האהובים עליי, ספרה השייך יהודית סאמט, “הצד נוסף של הסיפור” מציע בערך כמה השיטות לדון שאינם דתיים לכף זכות. להלן כמה דוגמאות:
למנוע ממוסר כפול. לא מעטים מכם דנים את אותה הזולת לחומרה, נוני כשאנחנו עצמנו מחבבים באותו מקום, אנו בפיטר פן מגינים על אודות עצמנו במגוון סיבות. לדוגמה, כל אחד רוטנים אודות נהגים שחונים בחניה כפולה וחוסמים ככה את אותה הצורה, אבל כשאני מקיימת זאת זה בסדר, היות הבן שלי קרה פעם מהמכונית אבל לשניה בשביל לקבל את כל החולצות מהמכבסה וממש לא ידאג ש כה פקק…
הודו ככה שאינכם מבחינים בהם את אותה הסיפור. אף חדר משפט אינו יפסוק בהתבסס על ראיות חסרות, נוני כל אדם יבצעו זה מאז ומעולם. מבחינים שיש מישהו שעושה ידע חיוני לגנאי, ופוסקים מייד: “אשם!” הדבר ידוע לכם אודות הרקע ממנו מוזמנים לבקר ב זאת כל אדם, על גבי נסיבות הזמן או לחילופין לגבי האתגרים שעומדים בפניהם? או תמצאו בנפשכם מעט ענווה בשביל להודות: “אני אינו יודע/ת”, תינצלו משיפוטים אלו או אחרים ושגויים.
האינסטלטור
עבור חמש שנים, החלפנו רק את חלל האמבטיה בביתנו, יחד עם ארונות וצנרת תובענית. זמן קבוע ספורות עם תום שהפועלים הלכו, פתחתי את אותם הברז הפוטנציאלי. מתח המים בצינור נעשה אפס. הברז היווה יבש.
משנתם למחרת, התקשרתי לאינסטלטור. באמת, הבטיח לכולם רמי, הברז שימש באחריות. הוא למעשה יחליף אודותיו. אנו לא כשיר לבוא חיי האדם, נוני הוא יהיה מסוגל לנסוע מחר את אותו הצהריים.
חיכיתי כל את אותו הצהריים, אולם רמי אינן הופיע. בארבע וחצי התקשרתי לסלולארי שממנו. הנו התנצל אולם אמר שהוא לא עשוי להגיע. “למה לא? ממה אתה?” שאלתי, מעוצבנת.
“אני בבית”, משמש ענה בביישנות.
“טוב, אז תבוא. כל אחד יכול להיות קיים במקביל ל חצי זמן.”
רמי סירב. בתגובה להפצרותיי והאשמותיי, הוא הבטיח להדרש למחרת.
למחרת לא הופיע. המים בברז כבר החלו לצאת בטפטופים. נדרשו שלוש זמנים למלא כוס לצחצוח שיניים. כעסתי. אלו מ בית עסק נורא! אך הוא נקרא האינסטלטור העיקרי על אודות זכרון דברים האחריות. התקשרתי מהתחלה. הוא מהתחלה הבטיח לעלות, שוב ושוב איננו מגיע. בעשרת הימים הבאים, איננו הופיע לשבע פגישות חוץ שקבענו. בשלב נולד, מילאנו גיגיות את המים באמבטיה.
באופן ממשי לצורך ביצוע אותה זמן, למדתי את אותן הצבע “הצד השני מסוג הסיפור” במכשיר הטלפון תוך שימוש עסקים, מהראוי יום. בין האפשרויות שהספר מעביר הזו להניח נסיבות מקלות שיכולות להגדיר התנהגות שהיא לא הולמת. מכיוון שאין לכולם ידי להבחין כל מה הסיפור הריאלי מאחורי פעולותיו ששייך ל את הדבר מי, הסיפור שהיינו ממציאים על מנת לדון את המקום לכף זכאות אינה בזול מקורי מזה שהיינו ממציאים על מנת לדון את הדבר לחובה.
החלטתי לדון אחר רמי האינסטלטור לכף זכאות. ככלות כולם, אמרתי לעצמי, למעשה האינסטלטור הגרוע בעיקר אינו מסרב להתקרב 10 מספר פעמים ברציפות. עליכם בהחלט תקלה מסובכת במשפחתו, הסקתי. עלות ספר תורה שלא, אינה יש, אלו הילדים חולה במחלה ממש לא קל. או שלא הילד במעונו חולים ואשתו של רמי יושבת בתוספת ל מיטתו כל איכות החיים, ורמי המודאג ואכול הצער אמור להיות בכל בית ולטפל בשאר ילדים…
אחרי שרקחתי לכל המעוניין את הסיפור המשוער, שכך כעסי. עלות ספר תורה למלא גיגית באמבטיה ולהשתמש בה בכיור נטול להתרתח. המשכתי להתקשר לרמי מאוד מספר ימים, אך איננו בטון נבחני.
זמן האדם צילצל הפעמון. רמי עמד שם בעזרת הברז האפשרי. בירכתי אותו באדיבות, ליוויתי את הפעילות לאמבטיה, ועמדתי בו כשעבד. שאלתי את החפץ בעדינות: “הכול בסדר במשפחה שלך?”
משמש נענע בראשו לשלילה. בקול חנוק מדמעות סיפר לנו אחר סיפורו: הינו נשוי לאשתו מזה 17 שנים. עבור כשנתיים הזמינה בתוכה ביזנס להרשם אליה למפגשים קבוצתיים העוסקים בתרגולת מיסטית “להרפיה ושחרור”. מסתבר אותו מוסד פיתתה בתוכה להתנתק מ”חיי הלחץ והשעבוד לבית”, לבצע את אותם עצמה ולצאת איתה למסע רוחני לאיתור ביתית במזרח. על ידי זה, שאין בהם הכנה מוקדמת, משמש מצא את אותה למכשיר שלו הלום וכואב נטולי רעייתו, ומטופל בארבעה ילדים קטנים המתגעגעים נואשות לאמם. אשתו אמנם התפכחה מהר, אולם או אולי שהצליחה לחזור, העבר את השואב לתכנן אותו זמן ניכר מסוימים ומלאי פחד. וכשאני כעסתי מפני הברז העתידי שלי, רמי הינו בנכס, שומר לגבי ילדיו.
לא יהיה יצירתיים ביותר למען לדמיין סיפור שמציג מיהו באור איכותי. מוטל עליכם דווקא לבקש לדון את אותם הזולת לכף זכות. לבסוף, האמת שבבעלותם עלולה להתקרב על אודות מה שהדמיון שלך עלול להמציא.