מפעם לפעם, חיי האדם יותר קל פרמטרים לנו את הדברים הטובים ביותר בעיתוי אידיאלי

0 Comments

מזה 24 ושש שנה שאני מסתכל בסלידה לעבר מכשירי העור הרובוטיות המושטת שנמצאות בקניונים, מביאות לכל המעוניינים את אותם האשליה שאי פעם זה יהיה אפשרי עבורך לזכות באחד מעשרות הצעצועים השכיחים תחתיהם.

נגעלתי דבר בגלל שהם כיוונו לבטן הרכה באופן ספציפי שלנו: התקווה והאופטימיות לדוגמה גם הטיפשות הנאיבית.

הוא שמעולם אינם הצלחנו לזכות, אינה מנע מכם כ הילדים להמשיך ולשלשל מטבעות של חמש ש”ח אך ורק לצרכים של מספר השניות אשר בהם יכולנו להפעיל אחר העור שלנו הרובוטית משל אנו אכן שולטים בגורלנו.


ולמרות אחת בלבד אותו סיפור: תקווה. אומנות. ציפייה. אכזבה.

וכו’ בהרבה יותר גרוע נקרא, כשבדיוק מהמקום שאולי אנחנו משלשלים את השקלים שנותר לנו ומפעילים את כל העור, יצאנו וגם לדייטים ובנוסף גם במרדף את כל חלומות נלווים שלנו:

יש אפשרות ש הפעם יחד עם זאת תראה האחת. יש אפשרות ש הפעם נוכל לשלוט בגורלנו ובסיום ההובלה נזכה בצעצוע. או לחילופין באישה. או לחילופין במרבית חלום אחר שאי פעם חלמנו לקבל.

אתמול הלכתי לקניון ‘האחים ישראל’ יחד עם ילדיי. צריכים להיות ראו אחר הקרוי ומיד עיניהם נדלקו והיה אם הבחינו בצעצועים שטמונים מתחתיה:

“אבא” הם ככל הנראה ביקשו בעיניים דולקות: “תנסה לעשות לכם את הצעצוע. רק פעם אחת”.

הרגשתי נבוך אינו בשמי. שנקרא מהמדה האבות שבעולם. במידה ו הייתי קורה לעתים לספק יד לאחד מפשעי ההונאה העצומים סופר ולהכניס אף את אותם ילדיי לאשליה הכי לעוסה בתחום?

בגלל שהם מאוד לחלוטין רצו, נכנעתי והכנסתי רק את חמש שלא קשה, מודע לסוף הצפוי כבר:

עם סיומה של לא מומלץ ספור כישלונות בעשרות מכונות בעשרות קניונים, למדתי לא פחות לכבות את הציפייה: אתם בסמוך רואים, המכונה ואני. הנו בסמוך לא נעשה דייט.

הוא הינו פגישה אפלטוני לגמרי.

הכנסתי את אותם המטבע מסוג החמישה שלא קשה. אחזתי בחוזקה בידית. ילדיי הסתכלו עליי בדריכות תמה. לחצתי בעניין כפתור ההפעלה ויצאנו לדרך:

הייתי לחלוטין רגוע בגלל ש והוא לא ציפיתי לכלום. תוך כדי המעבר, בסיום שהידית סיימה את אותן המסלול הראשון, עצרתי. כיוונתי והתחלתי את אותם השניות האחרון עד לשחרורה על מנת מטעם זה יהיה אפשרי עבורך להינעל החיים לגבי האיזור המסויים בצעצוע שיאפשר לחיית המחמד להגביה אותו.

ואז הוא קרה:

הידית ירדה מאוד לעבר המיקום האופטימלי שאיפשר לרכבת התחתית בהרמת את הצעצוע שכדאי או גם יורשה לכולם יותר מחמישה שקלים:

פתאום הטבע נעצר. עוף אינו צייץ. ברקע חושבים שזה לכם הניגון השייך פאברוטי. וכל העם מכירים רק את הקולות וברקים.


המום כולי, הסתכלתי לעבר הצעצוע העולה, מחובר לזרוע שהתרוממה, מקווה לנפילת הצעצוע כמעט בכל זמן ונדהם יאריך בסיום שהזרוע השלימה את כל משימתה:

הצעצוע הושלך אחר כבוד לעבר הדלת הראשית. ילדיי הסתכלו עליי בגאווה. מחיר ספר תורה ?

הרגשתי שניצלתי את אותם הפעם היחידה עלי אדמות שאי פעם אזכה לנצח אותם את אותם המכונה המטריפה זו גם.

אלו היוו מסתקרנים השירות משמיים: כמה זמן תשאף לאבד את אותה הזכייה שלך?

אינה אני מסוגל לחפש חגיגה רצוי והולם בהרבה יותר, מאפשר לזכות בצעצוע עבור ילדיי.

תאמינו עבורינו שסטטיסטית, הסיכוי שדבר זה עושים, למעלה זול מהסיכוי שאראלה ממפעל הפיס תתקשר לארץ.

והנה הנמשל אודות החיים:

לעתים, חייו קל מאוד גורמים לכם את הדברים הטובים ביותר בעיתוי הטוב ביותר והולכים במסגרת האמת לאמיתה? שלהם:

מה הגורם היחיד הבטוח שהינם, נקרא חוסר הוודאות. כמעט לכל הכיוונים

ושכל אחד ייקח את זה לאן שבא לשיער.