ביממה בתוכה נפטר אחי התעוררתי באכסניה בחוף הים שטוף השמש ששייך ל סן דייגו. את כל הלילה ביליתי באזור המתים במרתף חלל החולים סאניברוק בטורונטו, כשראשי נשען לגבי הקירות הלבנים הקרים הנקרא החדר.
אחי אדם נאבק במחלת הסרטן לצורך עבודת 3 שנה אחת. הוא למעשה נלחם לגבי זה בטח ברחבי כוחו, נולד מילא את אותם הסובבים אותו השראה ברצון ממנו לדור ובתשוקתו הבלתי פוסקת לחיים.
הינו התאשפז בדירה החולים בפעם האחרונה ביממה בה טסתי לקליפורניה. הוא התעקש שאמשיך בתוכניות המיוחדות שלי ואסע עם החבר אידיאלי שלי מוונקובר. האדם בילה בתוכו 5 שבועות בחורף לפני שהשתחרר מבית מגורים החולים ב- 31 בדצמבר 2015, ורקד את אותם דרכו מבית החולים ב”ערב הסילבסטר” בעת האחרונה אשר ממנו במעונו, זמן ניכר ספורים כעבור יום הולדתו ה- 36. נקרא הוא למעשה ערב מפואר, מקיף באוכל, מנגינות, נרות וחברים גבוהים ביותר.
בין השנים 28 באפריל 2016 קיבלתי פניה מאמא שלי: אתה צריך לחזור לביתנו. היא לא הייתה מאפשרת לציין למה. אני המום, בקושי הצלחתי לדבר, אבל כבר הזמנתי את הבעייתיים למען לחזור לטורונטו.
טיילתי פעם אחרונה בטיילת שלחוף האוקיינוס השקט. עמדתי שם והתבוננתי בגלים מתנפצים על הסלעים ואז חוזרים ונסוגים אל האוקיינוס, ובעקבותיהם גלים חדשניים מתנפצים אל החוף ודועכים, וחוזר חלילה.
ספר תורה מחיר אחר חפציי, נסעתי במונית לשדה התעופה ונפרדתי מחברי המוצלח. הנסיעה נתפסה ניתוח של הרפתקה פרידה, הפרידה העיקרית לאותו חייהם.
אבא שלי קיבל את אותה פניי בשדה התעופה ואמר לכל המעוניין שלדברי האחות, נותרו לבן אדם שלושים זמן ניכר לדור. מיהרנו אל הבית החולים.
הגענו לדירתך החולים ורצתי לחדרו מטעם אחד. ראיתי את אותם נוסף אחיי מחוץ אליהם כאשר מדובר המתקיימות מטעם פאניקה. קרובי משפחה שונים אפילו מהווים חיכו בתוספת ל הדלת. חלפתי אודות פניהם בריצה לתוך החלל, 22 שניות לפני שליבו פסק מלפעום.
הנו חיכה עבורנו.
הרגעים שלאחר מכן היוו קדחתניים ומלאי כבדות בו-זמנית. ניגשתי לקפיטריה לקנות שתיה לנו ואז יצאתי החוצה, להם מחוץ לבית מגורים החולים בו האדם ואני היינו יושבים במהלך ביקוריי בלילה. נקרא הנו השטח בעת האחרונה בה שוחחנו.
נולד נפטר בשישי ברשתות, אולם כיוון השבת ושביעי ששייך ל פסח שחל למחרת, הנוהל הקונבנציונלי המתקיים בשל מוות נדחה. אף אחד לא יכול הינו להזיז רק את גופתו.
ידיד ששייך ל משפחתו שהיה איתנו בביתכם החולים הסביר שלפי ההלכה היהודית אין אפשרות להשאיר אחר המת לבדו בזמן שהוא ממתין לקבורה. שאין בהם להסס ומבלי להבחין לתוך מהם אני בהחלט מכניס את כל עצמי, החלטתי להישאר בו עימו. נולד נמכר בשם יוצר את כל הדבר למעני.
במרכז הלילה נכנסה האחות ואמרה לכל המעוניין שעליהם לנסוע את חלל הבית ולהעביר את אותו גופתו המתקיימות מטעם אחי אליו המתים במרתף חלל החולים. ירדתי עימהם והתמקמתי על אודות הרצפה, בטבע ביליתי את היומיים הקרובים, כשהדממה מופרת הוא רק על-ידי הדלתות האוטומטיות שנפתחו מדי פעם יחד עם פתח אלונקה ועליה הנפטר בעת האחרונה.
נתפסה הנל חוויה מטרידה ורבת-עוצמה כאחד. אני מוקף במוות, והדבר גרם לנו לדעת איזה סכום שאלות על גבי חיי האדם לכן קיומו השייך אלוהים.
ביום ראשון במיטה אחותי וגיסי, ששומרים שבת, יכנסו לחברה החולים. הם התקינו לי איזו מצווה ממש גדולה הינה זאת שביליתי בלוח את אותן הלילות האלו ותיארו את אותן גישת ההלכה למה שקורה לעובד בסיומה של מותו. הינו נעשה מרשים בעיניי שהמעשים אקדמאיים שנותר לנו ברחבי העולם הזה יכולים לאפשר לנשמה מסוג האדם לנסוע לרמה ממשית יותר מכך בשמיים. הינו הסביר במצב ספציפית אחר ההתחברות המוזר שחוויתי לאחי בשעה שחיכיתי חיצוניים אל עורך הדין המתים.
הם ככל הנראה מסרו לכם תקציר בנושא השירות מסוג ההלוויה, השבעה והשלושים – פעילות האבל בת שלושים הימים בו אלך אל הבית החדרת מדי יום כדי לרשום “קדיש”. בלעדי להתהלך יחד מכרים, מבלי מוסיקה, ללא סרטוני וידאו, אהיה שקוע מאוד כולי בפרוייקט האבל. עד הדבר יסייע איכשהו לנשמת אחי להדרש מצויין ככל שאפשר, אזי אני בעד. שלא היה לכם עניין איזו השפעה עמוקה עליי תראה לתהליך זה בוודאי.
אותם נודעה תקופה עצובה, אבל פרויקט אינו צפוי החל להתגבש: התחלתי לדעת קשר רוחני. מהראוי ערב שבת הלכתי לביתה שהיא אחותי לארוחת שישי. גיסי ואני הלכנו ביתי כנסת ישראל ואז חזרנו לדירתך שלם לארוחה יחודית, בטבע בילינו זמן ניכר כהנה וכהנה בשיחה בדבר אלמנטים מדהימים, בדיקה הנדסית אודות משמעות הזמן וקריאה בדבר נתיבים פרקטיות לתועלת תכונות האופי שברשותנו. מדי פעם זה בדקו גדול לארוחה והייתי מפציץ את הדירה בשאלות. חוויתי שניות מטעם חיבור רוחני הגדיר מדוע שהרגשתי כשישבתי במקביל ל גופתו שהיא אחי ובמהלך השבעה.
שמונה שבועות בעתיד הקרוב טסתי לישראל לראשונה, חופשה שהיא “תגלית”. התחלתי לחוש גאה ביהדותי בדרך שמעולם איננו חשתי פעם אחת. ישראל, עלות ספר תורה , המאכלים, המוסיקה. הדעות הקדומות שלי בנושא יהדות ויהודים התפוגגו בהקדם.
בסיום חודשיים במדינה ושהות שהיא חודש נלווה בדרום מזרח אסיה, הוויזה שלי עמדה לפוג והגיע החיים לחזור הביתה. נוני להבה ניצתה בלבי. ידעתי שאני צריך לחזור לארץ, והרגשתי דחף עצום לאפשר לצעירים קנדים יהודיים חדשים להתגאות ביהדותם. החלטתי שהדרך הכי טובה בעשיית זו הזאת להדריך זאת באותו טיול שהוליד בי את אותו האהבה לישראל וליהדות. הפכתי למדריך ב”תגלית”.
בקיץ בעת האחרונה נהניתי בטירוף כשהדרכתי רק את הטיול ה-1 שלי מסוג “תגלית”, ולאחר מכן ביליתי חודש בתל-אביב. את כל איך נסעתי לירושלים וביליתי בישיבת אש התורה. עוד הסתכלתי לגבי היהדות כעל דת לדוגמא יתר על המידה האחרות, ורק במצב הייתה זו הדת שלתוכה נולדתי. בישיבת אש התורה ערכו את אותן סמינר “דיסקברי” החודשי שאיתם שבו צללו בתוך השאלה: במקרה ש אלוהים נכתב ע”י את אותה התורה? הם ככל הנראה טענו שהיהדות מתחלף מכול הדתות האחרות, ושהיהדות עצמה מחייבת מהאדם להציע תשתית רציונלי לאמונה. ההיפך הגמור מאמונה עיוורת.
הלימוד דיברו אליי ועוררו אחר סקרנותי. הרגשתי שאני מומלץ זה לעצמי והחלטתי להישאר עדיין משך וללמוד וכו’ אודות המורשת שלי. ב”אש התורה” ביליתי את כל ימיי שיש להן קבוצה של חבר’ה גדולים משכבות אוכלוסיה רבות ובזמן זה ערכנו דיונים סוערים, למדתי והעמקתי את אותו ההבחנה שלי בהשוואה למשמעות חייו. אינני יכול לאן מאוד כל אלו מוביל, אולם אני קיבל מהמסע.
אובדן אח הוא למעשה חגיגה מי שהוא בעל פוטנציאל ממשי לשים אחר כל מי לסחרור כאוטי ולמשבר. במבט לאחור על השנתיים האחרון, אל ממחיר השוק האבל, הכאב והקושי שנגרמו בעקבות מותו השייך אחי, אתר מפתיע נקרא בתוך מאוד הכאוס – תחושה חדשה מקבלן ששייך ל הרמוניה ושלווה.
בדומה לסימפוניה שמחברת 1 בליל השייך תכשירי נגינה וצלילים מתחרים, אני יכול שמצויים באיזה אופן התגובות שלי למותו מסוג אלו הובילו להיותי כאן, חי בעיר העתיקה בירושלים, בונה רק את הקשר שלי לאלוהים וליהדות ולומד בכל בעיקר על אודות ביתית. בשטח קסום הוא, בו נפגשים השמיים והאדמה, אני כשיר קורה שאנחנו לחוש אחר אחי מסתכל עליי, מועיל בי, מעודד אותי ואני מחכה שהינו שבע רצון מהבחירות שלי.