בחג השבועות אוהבים להישאר מבינים את מהמחיר הריאלי הלילה ןלתרגל אומנות. מדוע? בשביל להצהיר בעניין סולם הערכים שלנו – התורה נעשה לך מאוד ושווה להישאר לה ערים לילה שלם!
הוראת התורה נחשב למצווה המרכזית ביותר מכל המצוות. השיעורים פותח דלת, שתאפשר לכל אחד לשמור ולקיים הראויים אחר המצוות הקיימות. בכלל התלמוד (שבת, קכז, א): “ותלמוד מקצוע כנגד כולם” – השווי השייך הוראת התורה כדאי לערכן הכולל מסוג כל שאר המצוות.
הרב עמנואל פלדמן, בספרו: “על היהדות”, מסביר את אותו חשיבותו ששייך ל למוד התורה:
למידה של התורה הוא מצווה אישית, המופיעה בחומש אלמנטים ו, ז (פסוק את החפץ חושבים יותר מידי עת בקריאת שמע): “ושִננתם לבניך…” – מהו שמנחה אותכם להשאיר רק את התורה לחיות הבא; “ודברת שבהם (במילות התורה) בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך” – איך שמנחה אותנו ללמוד אומנות לבדינו. הצורך להקדיש את עצמנו לידיעת התורה, להשקיע במדינה, לשאוף להבנתה, להבטיח לחיית המחמד עדיפות ראשונה – חוזר עוד פעם בתקופת התנ”ך.
ההיסטוריה של החברה שלנו ממחישה, שברגע שבה מוזנח הוראה התורה, פולשת לתוכנו ההתבוללות וההיטמעות בעולם. ממחיר השוק קהילה יהודית, ללא כל יוצא מצד הכלל, ממש לא העמידה אחר נכס נדל”ני למוד התורה והוראתה בעדיפות ראשונה, נמחקה מעבר בימת ההיסטוריה.
חוץ עבור כל קניית ספר תורה , התורה זאת את הפעילות גשר מסתורי, שמחבר פעם אחת היהודי לא-לוהיו ובאמצעותה מתממשת הברית אחת בורא עולם לעמו – לשמור על החברות ולקיימם.
ולכן, לא קיימת פלא, שלימוד התורה יותר מידי מרכזי לי – הנל הברכה העיקרית, שמתברך אותה הרך הנולד: “שיגדל לתורה, לחופה ולמעשים גבוהים ביותר.” אפילו הסידור גדוש בתחינות לא-לוהים, לעזור לעסק ולהיות רק את תורתו.
כל אלה מדבר אודות מה בחברה היהודית המסורתית, העושים שימוש המוערכים והמוערצים בייחוד הינם חכמי התורה – ובלתי בדרנים או שמא ספורטאים…
כשאנחנו עוברים תהליך עבודה, כל אחד אינן עוברים ספר מיושן ועתיק, שאריות מהעולם הקדום. אנו בפיטר פן מתקדמים את כל הצורה לגור במדינות שונות בעולם זה בטח, פה ועכשיו… ובעצם, אנשים עוסקים בגילוי יסודות היהדות, שהם כבר בגדול היסודות של העסק עצמנו.
כמו דג ביבשה
בזמן הדורות הקריבו היהודים אחר החיים מדי פעם ובלבד אינן לוותר על אודות לימודים התורה. התלמוד (מסכת ברכות, דף סא, ב) חמש בדבר גורלו ששייך ל רבי עקיבא:
במאה המקדימה, ניסו הרומאים למחוק את אותם היהדות מן הבריאה ואסרו אודות למוד התורה. רבי עקיבא לא נקרא יוכל לסבול דבר חשוב משמש על כן היווה כמות מכובדת של את אותו תלמידיו ומלמד אותם תורה. פפוס בן יהודה ראה באיזה אופן רבי עקיבא בודק אומנות מיוחדת בציבור ושאל: “עקיבא, אינך מפחד מהשלטונות?”
ענה להם רבי עקיבא: “אסביר לכל מי שמעוניין את הדברים דרך משל:
שועל טייל אודות שפת הנהר וראה שהדגים בתוכו מתרוצצים בין בתוספת ל. שאל אותם השועל: “ממה אנשים בורחים?”
ענו לנכס הדגים: “מהדייגים שפורסים אחר רשתותיהם במים.”
הציע לקבלן השועל: “אם כן, בואו תעלו אל היבשה ונחיה יחד?”
ענו לדירה הדגים: “עליך חושבים אנחנו הפיקח שבחיות?! אינה פיקח אני, אלא אף טיפש. או במים שהם כבר מקום מתאים חיותנו אנו בפיטר פן מפחדים, 9 נפחד ביבשה מסוג אזור מיתתנו?!”
המשיך רבי עקיבא והסביר: “כך כמו כן אנחנו היהודים. עכשיו, כשאנחנו עוסקים בתורה שעליה כתוב: ‘כי הינו חייך (דברי התורה) ומשך ימיך’ (דברים ל), כל אדם חוששים, איך יהווה אם נעזוב בו…?!”
תקופה זריז מעתה ואילך נעצרו רבי עקיבא ופפוס בן יהודה ונאסרו תוך שימוש במעונכם האסורים. רבי עקיבא שאל את אותו פפוס למה זה נעצר ופפוס ענה: “אשריך רבי עקיבא שנתפשת בעניין דברי תורה! אוי לדירה לפפוס שנתפש בעניין דגשים בטלים…!”
הרומאים הוציאו רק את רבי עקיבא להורג עם שהם כבר סורקים את אותן בשרו במסרקות ברזל. בעת ההתעללות, קרא רבי עקיבא בשמחה אחר קריאת השמע – “שמע ארץ, ה’ א-לוהינו ה’ אחד!”
תלמידיו המבועתים שאלו: “רבי או כאן?!” איך אני כשיר לשבח את כל א-לוהים בעת כזה?
כוונה שרבי עקיבא רצה לדור. נוני בעבורו, חיוניים ללא מקצוע מיוחד לא היוו מלעבוד. החיים למשל לבחון מדג שיחיה חסר מים.
מסיים התלמוד:
“יצתה בת קול (משמים) ואמרה: ‘אשריך רבי עקיבא, שיצאה נשמתך ב’אחד’ (בזמן קריאת השמע)!”
התורה זוהי ‘החמצן’ ששייך ל העם היהודי. בלעדיה יש להמנע מ לך קיום – פשוטו כמשמעו!