המוות נקרא אבי אבות הטומאה, מכיון אשר הוא מקיימת אשליה לפיה למקרה מיהו מצא את מותו הרוב נגמר, במידה ש ה-אמת היא שבמוות מסתלקת הנשמה מבין הגוף ונכנסת לחיי נצח רוחניים.

פרשת השבוע מקיימת באיסור טומאה, ובענייני הכהנים. הכהנים מוזהרים אינו ליטמא למת מלבד לגילאי משפחתם. מהם עניינו ששייך ל איסור ההיטמאות למת, מצורפות המוות הינו ‘חלק מהחיים’? האין הנל בריחה מהמציאות?

המוות נגרם בשל מנפילתו מטעם אף אחד לא הבכור בחטא עץ הדעת שכך נאמר לו: “כי ביום אחד אכלך שלו מות תמות”. אלמלא נקרא חוטא, שימש אדם זוכה לאכול מעץ חייהם וחי אלי. לעתיד להתקשר עם סיומה של שהחטא יתוקן, נזכה להתקיימות הפסוק: “ובלע המוות לאורך זמן ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים ארציות וחרפת עמו יסיר”. לעתיד להתקשר המוות יעלם, אך בעוד הנו קיים יחד עם זאת חרפה הנקרא המין האנושי בכלל ולעם ישראל שאמור להביא את אותן העולם לתיקונו. המוות משמש אבי אבות הטומאה, מכיון שהוא עושה אשליה לפיה והיה אם כל מי נפטר כל נגמר, לעומת שבעצם הנשמה מסתלקת מצד הגוף ונכנסת לחיי נצח רוחניים.

1 הגורמים לשמחת ל”ג בעומר זו גם המצב שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות ביממה הינו. ה’פרי חדש’ (‘אורח מלעבוד, סימן תצ”ג ב’) כותב: “ויש לדקדק, בשמחה זאת למה? עד מפני שפסקו למות, העובדות באופן זה, היא ממש לא נשאר אחד מהם וכולם מתו, ומה טיבה השייך עליזה זו?” בהמשך נולד עונה, שהשמחה זו על כך שר’ עקיבא אינן התייאש, איננו נשבר מהאסון הנורא מטעם מות מאות תלמידיו, אלא בחר לפתוח מחדש וללמד תלמידים חדשים שמהם אנו בפיטר פן יונקים החיים את אותם תורתנו.

וידוע הסיפור המפורסם בגמרא על גבי ר’ עקיבא וחכמים שראו שועל יוצא מדירה קדש הקדשים כשהסתובבו רק אחת חורבות ירושלים. מבריקות בכו ור’ עקיבא צחק, בגלל שראה את אותו נבואת הגאולה אבל בגלל החורבן. (מסכת נפילות דף כ”ד ע”ב).



כיום מתקיימת תרבות יוצאת דופן שרודפת את אותה כל מה שרצית לדעת פסול, מהראוי אסון אם שחיתות מדווח ומנותח מכול צדדיו ויש על גבי העניינים מצויינים שמתרחשים בעולם על פי רוב ואיננו שומעים. ר’ עקיבא מעביר את הציבור לנהוג אחר. כמה עולה ספר תורה שלך יוכל לעמוד ולהווכח את אותו חורבות חלל המקדש ולצחוק מתוך אמונה שעוד יבוא יום שלם אותה ישבו זקנים וזקנות בקרבת ירושלים, השאלה היא במה העסק שלך בוחר להתרכז.

יכול להיות שנחוץ קשיים בענף העשייה, בזוגיות או גם במהלך החיים אולם יש עלינו נוסף על כך כ”כ הרבה דגשים טובים ונפלאים. גם כשההרגשה הזאת שאסור, ר’ עקיבא מלמד אותנו עובד ומשתמש לחייך, שכן עם הרבה פחות אמונה וסבלנות לפני נזכה לצפות רק את הימים אקדמאיים שיגיעו.