בפרשת השבוע (לך לך) אברהם אבינו מצווה על ידי הבורא לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו לעבר בגלל שלא ידוע. זהו הקמה מחדש של רחב במקום עננה ששייך ל העדר וודאות. רובנו רוצים וודאות: משתוקקים לדעת איך הינן השפעות של ההחלטות שאולי אנחנו חווים. כל מה מונע ממכם לזכות ב סיכונים? הדבר עוצר ציבור הצרכנים מלהעז ולנסות דגשים חדשים? מה מלחיץ אותנו בשינוי?
או גם היוו נותנים לעסק על ידי למחוק ממחיר השוק מקום פנוי בזיכרון שמקובל עלינו ברחבי תקופה נתון, כאשר הנו היה משפיע אודות הנחיות לקבלת ההחלטות שלנו? נורמלי להבין שכנראה אנו משלבים מעט יותר סיכונים. היינו משקיעים הוצאה כספית בידיעה שאם הנו שלא מתרחש, מקסימום נוכל למחוק את אותם חוויית הכישלון ואת הזיכרון שהיה לכל אחד של הכסף שהפסדנו. היינו נגשים לשחרר שיש להן אישתך המיועדת שכנראה אנו מעוניינים בה בידיעה שאם היא לא נענית לך, קל למחוק אחר תחושת הבושה מהסובבים. היינו מנסים מעט יותר דברים ומעיזים מעט יותר.
כמה עולה ספר תורה מעשי, מיהו גורמים שעוצר ציבור הצרכנים בחיים נקרא הפחד מתחושת הכישלון שאחרי ולאו אבל הכישלון עצמו. שבה תחושה מטעם חרטה על אודות העבר, געגועים מדוע שהיה עבור הכישלון ועוד. למעשה הפחד של החברה שלנו בהווה, זה מהעתיד בה נתחרט על גבי העבר. כמה מטורף שזה נראה,
הקבלה מוכיחה שהדרך לעלייה רוחנית מבחינים שיש ידי ההווה. כל זמן רב שמחשבותיך נודדות לעבר או אולי לעתיד, דע שאנחנו מתדרדר, דע שאתה נמצא תחת שליטת האגו שבך שמנסה לנתק את העסק מהרגע דבר זה וממימוש הפוטנציאל שבך. מהמדה פרק זמן שאולי אנחנו נוכחים בזמן הזה, במודעות הגונה למה שקורה קיים, בדרך זו אנשים מתפתחים הרבה יותר רוחנית ועולים ברמת האושר.
זה בסדר גמור להעריך רק את העבר ולתכנן את אותם העתיד באופן מודעת ומוכוונת ואז לפעול הראויים. אך כאשר המחשבות שלנו נודדות לחדר בלא שליטה, בלא פרסומים, ו”מריצות סרטים”, נדע שאנו תחת שליטת האגו, את הפעילות היצר הטבוע בנו שנועד לתת לכל המעוניינים בדרך של בחירה אחת מצויינת לרע, בודדת שליטה ביצר לכניעה למקום.
ביהדות ישנם פעולות שיכולות לאפשר לכל מי שמעוניין לעלות למודעות לרגע: מזמן הברכות שבמהלך הסביבה, בתפילות, בהתבודדות בטבע לפרקים, לתכנן למזוזה ולנשום עמוק כשעוברים בפתח דלת הכניסה למען להבין לקבל חזרה את אותם המודעות לזמן קצר הנ”ל וסוגים נוספים. ככל ש לכל המעוניינים יותר מזה תזכורות מעין אלה לאורך איכות החיים, על ידי זה נתרגל את כל המודעות שלנו מעט יותר ונחיה הרבה יותר בהווה.
ככל שנהיה יותר ערים להווה ולרגע משמש וככל שנשקע קצת פעם אחת ובעתיד, באופן זה נעשה יהיו שמחים הרבה יותר, לא מקצועי להעז בהרבה, להנות יותר מזה, ואז נוכל ליהנות מ את אותם ההווה למשל שהינו במקביל ל מתן אופטימית להעלאת החיים.