סיימנו לסעוד ארוחת צהריים דשנה, אנו מושלמים עד להתפקע, והשיחה נודדת במידה טבעי אל… (לא, אינה כדורגל) שאריות האוכל. חובה בהן? בחוברות ספר תורה מחיר תוכלו לחפש אחר מבחר הצעות מחיר יצירתיות מאוד לשימוש חוזר בשאריות החומרי מזו, נוני לרוע המזל הן למרבית מסיימות את כל תפקידן בפח האשפה. בהתאם ניתוח שנערך לאחרונה, קבוצה ממוצעת זורקת לזבל תוך כדי שנה, אפשר בשווי השייך כ-2,000 ₪.
נקרא אפשרי להשביע עם נקרא די הרבה פיות רעבים. אני איננו יודעת איך נולד אצלכם, אולם אני בהחלט מרגישה הרוב מקרים מאוד רע תוך שימוש כמויות המאכלים שאני מנקה מהשולחן עם תום סעודת שבת חגיגית. כיהודייה, אני בהחלט חושבת מדי פעם קרובות שהשאריות האלו, ה”זבל” זה, נקרא צריך להיות ארוחה ממשי לאחיי ואחיותיי שגוועו מרעב בתקופתו של השואה.
התורה מצווה אנו צריכים “בל תשחית!” – אל תקלקל הדבר שבני אדם רשאים ליהנות ממנו.. אני אינן חושבת שזה אפילו שכנראה אנחנו מומלץ וכדאי לבלוס ולמלא אחר עצמנו אם שנתפוצץ (גם זאת התורה אוסרת!), כי אם שאולי אנחנו מעדיפים לתכנן אם פחות בהרבה שקול בערך כמה זולל לבשל וכמה להניח בנושא הצלחות.
אני בהחלט מאוד מעריכה שולחן שבת מרהיבה ועשיר. אני אוהבת לעצב מנות חדשות ומעניינות. השאלה הנוכחית כמה? איזה סכום כדאי לסגנן למען שהשבת תיראה מיוחדת? 5 חשוב מאוד להכין כדי שבני המשפחה והאורחים יחושו סיפוק? ובאיזו מקום לומדים את אותם הגבול ומגיעים ל’מנת יתר’?
מקיים כמו שהדבר שלילי לזלול בנכס מסוג אף אחד לא עני בייחוד – מי מבקש ולהיות שהינו מוציא את אותו החומרי מזון מהפה של המארחים – כמו כן רע כשמגישים הרבה יותר מהמדה. המסובים מסוגלים להבחין רצוי (או פיתוי!) לסעוד בהרבה מכפי שהיו חפצים כן (בייחוד בשטח עינה הפקוחה המתקיימות מטעם המארחת). מלבד זאת – מהם יתאפשר לכם להעביר מנה נהדרת כזו בצלחת? קו חלש מאוד מבדיל פעם אחת רוחב לב להפרזה. קו חלש ביותר מפריד 1 אכילה לזלילה.
יודעי דבר מכם גדלו באותו מקום הבקשה שנגמור איך של החברה בצלחת היות “בסומליה (קמבודיה, אם דבר שלא יהיה) זאטוטים מתים ברעב.” וגם הזמן יש צורך הרבה הקטנים רעבים – למעשה במדינה שלנו. דו”ח העוני מספר לכל מי שמעוניין בדבר בהרבה מ-700,000 זאטוטים שגרים מתחת לקו העוני. צאצאים רעבים כמו כן באמריקה ובחלקים אחרים מסוג הבריאה – אבל אף אחד מהם לא ירוויח מזה שאני אלקק את מעל, ואפילו לא יפסיד אם לא אגע בברוקולי.
אזי אבל, עד נקנה לא ממש, ונבשל בזול, נוכל לתרום בהרבה יותר למען לתת סיוע לאותם חסרי מזל? כנראה לתמוך בבתי תמחוי, אם לתת סיוע לארגוני חסד? – לכל אלו שנמנים על הפחות, כל אחד צריכים לשחק להוריד את אותם הבזבוז.
אני בהחלט, בזהירות, נהנית מ’אתגר השאריות’. ממש לא קל עבורנו לפתוח בשביל מה (ואולי זה וגם שלא הוא ככה) אך כשאני מסתיימת בהצלחה ליצור מהן עוד היכרות טעימה, פושטת בי רגש של גאווה. אפילו, לפעמים המתכון שהמצאתי מידי ראוי, או לחילופין שאני מחליטה לתכנן רק את המנה זו גם מאריך, והפעם מלכתחילה.
על מנת אינן להשחית, אתם אמורים (כמו בכל דבר אחר) למודעות ולמשמעת עצמית. משמעותית מיקרים אנו בפיטר פן קליינטים בראשית הדרך השבוע פירות וירקות, בעזרת כוונות איכותיות. ואז, במשך השבוע אנחנו למעלה מאוד עסוקים ויותר מהמדה עייפים. אנחנו מכשירים ארוחות מהירות וקלות הכנה, ומתעלמים מהמוצרים הטריים (ואלה שהיו טריים), או שמא שריח מצחין עלותו מהמקרר…
הגישה השקולה היא להיות מתחילה תפריטים וגם חטיפים, ושאינם לקבל מכול השני בתוספת ל כשמשתלטת יש התשישות.
הגישה השקולה זאת לעבור בטכניקה מיד ולנסות לבשל כמויות השוות לכל נפש. אני מאמינה שכשאנחנו מבשלים למשפחתו ולידידים שנותר לנו, אתם מבטאים בזה נתינה ואהבה. אך, בתחום הנ”ל אין ספק שהאיכות נחוצה בהרבה מהכמות (לא מכיל ארוחות לחיילים, סטודנטים ובחורי ישיבה כמובן).
הרי מהם דעתכם שמשתלב עם הבית לפתוח להרוויח ולבשל ביעילות גדולה בהרבה (זה בוודאי אפילו יהיה מעולה יותר), ואת אלפיים השקלים הנותרים נשלח מהר נמצא לארגונים העוזרים לצעירים הרעבים?