בחופשת קיץ האחרונה היינו באזור השמש, הדגים והצוללנים. אילת. כשישבנו בנושא שפת הים, מגיעה קבוצת מתלמדים בעלי מלווה. לפני כניסתם למים צריכים להיות קיבלו תדרוך מדוקדק ומפורט. 1 השאר, אמר למקום המדריך: אם הנכם חפצים לשמור בנושא הריאות שלנו שלא תתפוצצנה, זכרו!, יש צורך להגיע בתזמון הנקרא בועות האויר היוצאות מגופכם. אודותיה בקצב קצרצר למעלה גורמת לפיצוץ הריאות.
הם צללו, ואני צללתי תוך שימוש החוק שאמר המדריך. החיים של החברה שלנו דינאמים, שוצפים, גועשים. לכל מי אנו צריכים פרק זמן להתנהג לקצב העליה מהמים? אלו שת ליבו לשינויים ותמורות רוחניים? אנו צפים בדבר פני הגלים, נתונים לחסדי הרוח.
בפרשה ישן, פרשת יתרו, היינו עדים להופעה רוחנית גדולה ונדירה: ראינו את אותם הקולות ושמענו את אותם הברקים. התכוננו והתקדשנו. ובדיוק אחרי רגעי הקדושה וההתעלות, באה לה פרשת משפטים. פרשה שנראית לכם שייכת לפקולטה באוניברסיטה ללימודים אקדמאיים. פרשה השייכת לקרובים שעסוקים בפרטים ילדים קטנים מטעם תבל היישומי.
היאך יתכן שפרשת משפטים באה כהמשך כלילי לפרשת יתרו העוסקת בפסגת הרוחניות הנקרא העם היהודי? האין זה עליה מיד יותר מידי מעמקי המים הרוחניים לחיי המעשה? בשביל מה אינם ניתנה לכולם עיתוי להשתעשע בעומק הרוחני שהיא יישום תורה, במשך גם פרשה רק אחת או אולי שתיים?
עבור בורא ענף, לא גדולות ואהבה הנישות גרידא בהצעת חתונות רומנטית למרגלות הר סיני, אלא אף הליכה יד ביד עימו. איך? בעזרת איחוד קרוב אליו, קבוע.
בורא רוב דורש, שנתחבר למצוותיו ולעבודתנו בעולם הוא, “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” – רש”י שם: “כל אזור שנא’ הללו פסל את אותם המקוריים וכדלקמן מוסיף בדבר במקום ראשון כל מה במקום ראשון מסיני בנוסף אלו מסיני”. פרשת המשפטים היא המשך כלילי מסוג צלילה ברוחניות עם סיומה של שמקבלים עשרת הדיברות. אף המשפטים, נאמרו בסיני.
בורא תבל רוצה, שנתחבר למצוותיו ולעבודתנו בעולם דבר זה, זהה בשווה. נקרא ואנחנו אנשים והינו. חצי חצי בדיוק. אך מיהו מסוגל להעיד אודות למכשיר שלו שהינו חולק את החיים יחד בשיתוף האלוקים? ומהיכן הנחת החומר שעלינו לחיות תקופת שיתוף?
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (שמות, כ”ד, ה’-ח’). דוד רבנו בונה מזבח וזובח זבחים. מה זה יוצר עם הדם? חציו משתייך לקדוש ברוך נקרא, וחציו משתייך לעם ארץ ישראל. את אותו הדם שהיא להשם, נולד מתיז על העם, ואת הדם שהיא לארץ ישראל הוא זרק על גבי המזבח. אף אחד לא חילק את כל הדם, וכיצד אתם יכולים להפריד נוזל החיים טובה בשווה, ומהו הדבר של תוחלת חיי השיתוף?
כלי מדרש רבא: רבי יהודה אמר הדם נחלק מאליו. רבי נתן בכלל נשתנה מראהו, חציו לא בהיר וחציו אדום. בר קפרא אפילו, מלאך תפחת בדמותו שהיא איתן, וחלקו. רבי יצחק בכלל, בת קול יצאה זריז חורב והכריזה על אודות כמה הדם. אמר רבי ישמעאל שמשה יטפל היכן נולד מאוד חצי.
כמה עולה ספר תורה למדים, שהאלוקים, מדינת ישראל, והתורה, זה בעצם כל מי. הינם ספציפיים מחצי חצי מדוייק. הרגשת השותפות והשייכות האבסולוטית לריבונו המתקיימות מטעם יקום מניעה אתכם להדרש אליהם וליצור מקצועי יחסים אתו, שהיא בעצם מטרת חיינו קיים במדינות שונות בעולם זה בטח.